החלטה בתיק ע"א 3457/04

1.        זוהי בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן ביום 23.2.04 (כבוד הנשיא ג' גלעדי) במסגרתו חויבה המבקשת, הדר חברה לביטוח בע"מ, לשלם למשיבות 1 ו-2 סכום של 322,816 ש"ח, וכן סך של 51,700 שכר טרחת עו"ד.

הרקע העובדתי וההליכים בפני בית משפט קמא

2.        ביום 3.8.99 נהרג דורון יונה, אביהן של המשיבות 1 ו-2 בתאונת דרכים. בנותיו של המנוח ואלמנתו, המשיבה 3, תבעו מהמבקשת את נזקיהן בבית המשפט המחוזי. בבית משפט קמא הובאו ראיות רבות על טיב היחסים בין משיבה 3 למנוח עובר לתאונת הדרכים. המבקשת טענה כי יחסי הנישואין בין בני הזוג עלו על שרטון, והשניים פתחו בהליכי גירושין שנקטעו עם מותו של המנוח. המבקשת הוסיפה, כי משיבה 3 סגרה את תיק הגירושין שנפתח בבית הדין הרבני, רק לאחר שהבינה כי היא עלולה להפסיד בעטיו של תיק זה כספים רבים. מאידך, טענה משיבה 3 כי יחסיה עם המנוח היו תקינים, וסכסוכים שפרצו בינה למנוח לא היו אלא מריבות רגילות בין בני זוג. מחלוקת זו הוכרעה בבית משפט קמא לחובת גרסתה של משיבה . מנגד, קבע בית משפט קמא, כי משיבות 1 ו-2 סבלו נזקים כספיים כתוצאה ממות אביהם, שכן, לו היה המנוח נותר בחיים הן היו זוכות ממנו לתשלום דמי מזונות, וכן לתשלום של "דמי תמיכה". כן נקבע, כי המשיבות 1 ו-2 זכאיות לפיצוי בגין "הפסד שירותי אב". לאור חישובים שערך, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי על המבקשת לפצות את המשיבות 1 ו-2 בסכום של 616,386 ש"ח, ממנו יש לנכות את קצבת השאירים המשולמת עבורן בסכום של 217,667 ש"ח, וכן את דמי התשלומים התכופים ששולמו להן בסך של 75,902 ש"ח.

           ביום 4.3.04 הצהירה המבקשת על כוונתה לערער על פסק הדין, והגישה לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצועו. המבקשת טענה לקיומן של טעויות בחישוב שיעור הפיצוי, ולכך הוסיפה כי אם לא יעוכב הביצוע וערעורה יתקבל, עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן, היא לא תוכל להיפרע מהמשיבות את הסכומים שישולמו להן היות והן מחוסרות כל. המבקשת הוסיפה, כי עיכוב ביצועו של פסק הדין לא יגרור נזק למשיבות, שהרי הן ממילא מקבלות קצבת שאירים. לבקשה זו נעתר בית המשפט בחלקה, והורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין רק בנוגע לסכום העולה על סך של 200,000 ש"ח, בתוספת לשכר טרחת עו"ד היחסי הנגזר מסכום זה.

3.        בבקשה הנוכחית שבה המבקשת ועותרת לעכב את ביצועו של פסק הדין במלואו, ולכך מתנגדות המשיבות. בא כוחן הדגיש כי המשיבות הן קטינות, המתקיימות עתה בקושי ובמצוקה מקצבת שאירים בשיעור של 1,125 שקלים. עיכוב ביצועו של פסק הדין, משמעותו בנסיבות אלה היא פגיעה בזכותן להתקיים בכבוד. המשיבות מדגישות את הזמן הרב שחלף מאז הוגשה התביעה, ואף טוענות כי הסכום שנפסק להן אינו גבוה כלל וכלל, אדרבא, הן הגישו ערעור מטעמן (ע"א 3598/04) ובו הן משיגות על גובה הפיצוי שנפסק להן.

4.        כבר נפסק לא אחת, כי צד שזכה בדין, זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו, והגשתו של ערעור, על ידי הצד שכנגד, אין בה לבדה כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין. נקודת מוצא זו אף עמדה לעיני מתקין התקנות, כאשר קבע בסעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". מכאן, עיכוב ביצוע הינו החריג ולא הכלל, והעובדה כי המשיבות נתונות במצוקה כלכלית ועלולות להתקשות להשיב את התשלומים למבקשת, אם ערעורה יתקבל, אין בה לבדה כדי להיעתר לבקשה, שכן הדבר יוביל למצב בלתי נסבל, לפיו דווקא זה שזכה בדין וזקוק לכסף בדחיפות, לא יזכה לממש את פסק הדין באופן מיידי. זאת ועוד, פסק-דין הכולל חיוב כספי אין בית המשפט נוטה לעכב את ביצועו, הואיל וההנחה היא כי במימוש פסק-דין לא כרוך נזק בלתי הפיך, ותרופתו של הנפגע היא על דרך ההשבה. אולם המייחד את המקרה שבפנינו הוא שהמשיבות 1 ו-2 הן קטינות, ועל כן סעד של השבה אינו מהווה תרופה יעילה למבקשת, לפחות לא בשנים הקרובות. מכאן מסקנתי, כי הדרך בה נקט בית המשפט המחוזי, איזנה נכון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים, לאמור, היא הבטיחה לקטינות קיום בכבוד עד לשמיעתו של הערעור, ומאידך צמצמה במידה ניכרת את הסכנה לה נחשפת המבקשת אם ערעורה יתקבל.

           לסיכום, ההסדר אותו קבע בית המשפט המחוזי יוסיף לעמוד על כנו עד למתן פסק הדין בערעור, ומכאן התוצאה שביצועו של פסק הדין יעוכב רק ביחס לסכום העולה על סך של 200,000 ש"ח, בצירוף החלק היחסי הנוגע לשכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו.

           ניתנה היום, ג' בתמוז תשס"ד (22.6.2004).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: